מוזיקה, פילוסופיה וצורה נפגשים ביצירתו של האמן הבינתחומי רוז'ה ישי

רוז'ה ישי, צייר, מוזיקאי ומייסד סטודיו "האמן חי" – שם שהוא עצמו העניק, הוא אמן בינתחומי בעל שפה ייחודית. הפרקטיקה האמנותית שלו משלבת בין מוזיקה, ציור, שירה והוראה, והוא מעיד כי חייו כמו גם הוויתו נעים ביניהם. רקעו המחקרי במוזיקה והתעמקותו בהגות ובפילוסופיה מעניקים ליצירתו עומק וממד רפלקסיבי. יצירתו של רוז'ה ישי נעה בין האבסטרקטי לפיגורטיבי. ישי, החי ויוצר בירושלים, עוסק בסוגיות אוניברסליות ומתחקה אחר הדימוי האנושי, תוך יצירת אמירה על החברה העכשווית. הוא משתמש בטכניקה מעורבת, ולעיתים מוסיף טקסטים ושירים אישיים המסייעים לו ליצור דימויים, ומגלה שמחה אינסופית בציור ויצירת חפצים מחומרים שונים, מכל מדיום, כולל בדים מכל סוג שהוא, ואינו מהסס לכלול גם תבלינים בהכנת התמהיל האמנותי הייחודי שלו. ההשתקפויות האסתטיות והאתיות שלו, נוכח המצב הקיומי, מתמקדות באיברים אנושיים כראשים, עיניים וידיים, בעזרתם פיתח המין האנושי רגישות וידע. ישי יצר קולאז'ים בהם הוא מבטא את דאגותיו לגבי החזון והדימוי בתרבות ובחברה העכשווית, מבלי לאבד את הקשר לעקרונות ה"ייצוג" המסורתיים. באמצעות תמונות וקטעי מגזינים שונים, הוא ממקד את חקירתו על הפונקציות של העין, האוזן, והיד. כך הוא מתייחס ל"אייקונים ההיסטוריים" של האמנות, הציור, הפוליטיקה, הקולנוע והחברה. רוז'ה ישי נולד ב- 1941 בעיר אורן שבאלג'יריה. את הקריירה האמנותית החל בגיל צעיר כגיטריסט קלאסי. ב- 1950 החל ללמוד מוזיקה ואמנות פלסטית בקונסרבטוריון של אורן, והמשיך בכך עם הגירתו לפריז בשנת 1957, בה למד מוסיקה בביה"ס שנטה ובביה"ס היוקרתי והמפורסם למוזיקה 'סקולה קנטורום' בו למד גם אריק סאטי, ולימדו בו מורים מפורסמים כמו אלכסנדר לגויה ואידה פרסטי. מספר שנים לאחר מכן, ביקשו ממנו המורים שכל כך התלהבו מנגינתו ללמד בבית ספר זה, ומגיל 20 עסק בהוראה. על אף העיסוק במוזיקה, מעגלו החברתי היה מורכב בעיקר מציירים, וקשריו עם מוזיקאים היו חלש. ב- 1956 בזמן ההפיכה בבודפשט, רבים היגרו לפריז, ביניהם המוזיקאי והמלחין, חתן פרס ישראל אנדרה היידו שהיה חבר קרוב מאד, וחברו המוזיקאי הראשון של רוז'ה. בשנה זו נפגשו השניים בפריז

ישי למד גם אתנו-מוסיקולוגיה וב -1967 הוענקה לו מלגה ללימודי מוזיקה באקדמיה "פרנץ ליסט" בבודפשט, שם חקר את מתודת הלימוד ההונגרית דרך מוזיקת פולקלור. לאחר שפגש את ג'משיד שמיראני, שהפך למורהו, נסע בשנת 1969 לאיראן, כדי להשתלם ולחקור את המוזיקה המזרחית ולהתמחות במוזיקה הפרסית. הוא גם למד מוזיקה סינית וויאטנמית, תחת הנהגתו של פרופסור טראן ואן חה בבית הספר למוזיקה אוריינטלית בפריז, והשתלם בנגינה על כלי הקשה שונים, סיניים וויאטנמיים. הוא הופיע ברסיטלים ובקונצרטים רבים, בין היתר עם 'אנסמבל רוז'ה ישי', שעמו ביצע ועבורו כתב מוסיקה וסידורים מוסיקליים. בצרפת כתב גם מוזיקה לסרטים, בין היתר לסרט - The castle of Nowhere. בשנת 1981 עלה ארצה והתיישב בירושלים. עד מהרה הפך לחבר באנסמבל למוסיקה ירושלים ולפרופסור במרכז למוסיקה ירושלים. הוא החל להשתתף בקונצרטים רבים (סולו גיטרה), כתב הסדרים לשירי הלאדינו של אברהם פררה וזמרים אחרים, לרשומה שהוזמנה על ידי הרדיו והטלוויזיה. בשנים האחרונות מילא תפקיד מוביל בסרטיו של דן וולמן. הקריירה המוסיקלית של רוז'ה ישי נסובה סביב אנדרה היידו, שהיווה עבורו מקור עידוד, השפעה והשראה בלתי נדלה. היידו שנפטר לפני שנה, הלחין בעבורו 75 יצירות שלא הוקלטו, כאשר יצירות מתוך אוסף זה, יכללו בתקליט שעליו עובד רוז'ה בימים אלו. עם אנדרה היידו החל רוז'ה ללמוד בפריז את הגמרא והתעמק במקורות, בסיוע ידיד משותף של שניהם, הפילוסוף דניאל אפשטיין. עבודתו של רוז'ה ישי במוזיקה ובציור, קשורה מאוד לפילוסופיה ולתחומיה השונים כגון אתיקה ואסתטיקה. בשנת 2000 ייסד את האנסמבל 'האמן חי', שם הקים במה לסדנאות ולקונצרטים